אבי הודיע לי "אני עומד למות",

"זו אולי שיחתנו האחרונה".

"אני אוהב אתכם מאד".

"תתפלל עלי".

כך אמר. כך הָזָה. כך געה בבכייה.

                                             ב

                                               בכי

                                                   יה.

כך היה.

כך הווה.

כך הוא אבי, בעכשיו האלצהיימרי,

הממית בו משהו בכל יום חדש,

המסיג אותו לאחור,

                                                                 לאחור

                                                                        לאחור,

                                                                               בדרך הקורסת, אל חורשחור .

 ואני מביט בו מרחם,

משתדל להגיד כן,

                       כאן,

                           אני,

                                הבן.

אהרל'ה קריצר

מרץ 2014